מבוא 1
תכלית ההליך: בין פירעון החוב לבין קיום בכבוד 2
כלל האיזון ויישומו 2
התפתחות ההסדר: מחייב מוגבל באמצעים להפטר בהוצאה לפועל 2
אמצעי אכיפה: עיקול, הגבלות ומאסר 3
חקירת יכולת וצו תשלומים 3
מהגבייה לשיקום: היחס בין שני המסלולים לאחר 2018 4
ממדי החוב, אוכלוסיית החייבים ומחשוב ההליך 4
סיכום 5
רשימת מקורות 5
הליך ההוצאה לפועל בישראל מוסדר בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967, והוא מעמיד לרשות הזוכה מערך אמצעים לאכיפת פסק דין ולגביית חוב. ייחוד ההסדר הישראלי נעוץ בכך שישראל היא אחת המדינות הבודדות המקיימות מנגנון ממשלתי לגביית חובות פרטיים, ולצידו שני מסלולי גבייה נוספים. ממדי התופעה גדולים: בשנת 2024 נפתחו כ-378 אלף תיקים חדשים, ובסוף אותה שנה נרשמו כ-570 אלף חייבים, שרובם המכריע יחידים. הספרות המשפטית בתחום התפתחה סביב מתח יסודי בין זכות הנושה להיפרע לבין ההגנה על כבודו של החייב ועל מינימום קיומו. עם חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018, נוספה לכך שאלת חלוקת העבודה בין מסלול הגבייה לבין מסלול השיקום. סקירה זו ממפה את הגישות לתכלית ההליך, את התפתחות ההסדר, את הביקורת על אמצעי האכיפה ואת העדויות האמפיריות שנאספו בעשור האחרון.
