אחריות של בית המשפט לענייני משפחה ורשם הירושה בענייני צו ירושה וצו קיום צוואה

"השפעת המוות על דיני הירושה" - צו ירושה ובמתן צו קיום צוואה

מנחה:
מגיש:

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 4
2.1. דיני ירושה – הדין הישראלי 4
2.2. הירושה בדין העברי 6
2.3. חוק הירושה-1965 8
2.4. ירושה על פי צוואה 10
2.5. צו ירושה וצו קיום צוואה 12
2.5.1. צו ירושה 12
2.5.2. צו קיום צוואה 13
2.6. סמכויות בית המשפט/הרשם במתן צו ירושה ובמתן צו קיום צוואה 16
2.6.1. סמכויות בית המשפט 16
2.6.2. הרשם 18
3. סיכום 21
4. ביבליוגרפיה 22

1. מבוא
ניתן לתאר את עשיית הצוואה כאחת הפעולות המשפטיות החשובות בחיי האדם, אם לא החשובה ביותר, באשר במשיכת קולמוס מבוצעת העברה טוטלית וגורפת של כל עזבונו של המוריש. למעשה מדובר בפעולה בעלת השלכות כלכליות משמעותיות אשר מתלווה לה עניין רגשי עז. על כן, לא רק לעורך הצוואה ישנה חשיבות רבה, אלא גם לגורמים המוסמכים שאמורים בהמשך לאכוף את צו הירושה ולהטיל צו קיום ירושה, בהם רשם הירושה ובית המשפט לענייני משפחה.
דיני הירושה בדין הישראלי, מעוגנים בחוק הירושה, תשכ"ה-1965 , אשר כולל בין היתר גם את הכללים החקיקתיים בנוגע להסתלקות מירושה או מעיזבון. סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". ייחודו של חוק הירושה הוא בשני תחומים מרכזיים: הראשון, העובדה שהוא ראשון לשורה של חוקים "מקוריים" שלנו במטר יה בסיסית של הדין. הכוונה לחקיקה מקורית היא, ״במובן זה שאינו לקוח על קרביו וכרעיו של אף מערכת משפט זרה או אחרת, בין אם נעשו שינויים או בין אם לאו ולא נעשו כל התאמות מחויבי נסיבות המקום והזמן. השני, העובדה שסעיף עצמאות החוק, הבא להבדיל את חוק הירושה מכלל יתר החקיקה שלנו ולקבוע גישה שהיא שונה לפירוש הוראות החוק.
הסדרי ירושה על פי דין הינם הסדרים דיספוזיטיביים באופיים, אשר משקפים ככלל את הרצון המשוער של הפרטים, כלומר הורשה ליורשים טבעיים בהתאם למידת הקרבה של הפרט אל המוריש. דינים רבים מסתפקים בכך, והם אינם מתערבים מעבר לכך בחלוקת הרכוש על ידי המוריש. באופן כללי, הדין אינו נוהג להתערב בהעדפותיו של המוריש, גם אם העדפותיו של המוריש סוטות מן הנורמות וההסכמות החברתיות המקובלות, ואף אם יש בהן עוול ליורש מסוים. דיני הירושה מכילים בתוכם שתי דרכים עיקריות להעברת רכוש: האחת, ירושה על- פי דין; והאחרת, עריכת צוואות.
כאשר אין צוואה מסודרת אשר נכתבה בטרם האדם חלף מן העולם, חוק הירושה קובע כי יש לחלק את הרכוש על פי דין. אולם, כאשר אדם מעוניין עוד בחייו לקבוע מי מבין יורשיו יזכה בעיזבון, הרי שאז הוא מחויב לכתוב צוואה, כזו שתעמוד בדרישות החוק והפסיקה. צוואה הוא גם מסמך משפטי, שמהותו היא יצירת גשר בין המצווה לבין קרוביו, מכריו, יורשיו וגם אלו שהוא או היא בחרו להדיר מהצוואה. צוואה עשויה בין היתר לתקשר רגשות חיבה, אהבה וביקורת, או להעביר את חזונו של המוריש או המורישה. גם אם המוות מנתק את מערכות היחסים שהמצווה היה צד בהן, הרי שבעצם מעשה ההורשה הוא עדיין חלק מאותן מערכות יחסים, אף אם חלק אחרון. למעשה, יש לראות בירושה כגילומו של הפוטנציאל גם להמשך הקשר לאחר המוות, כלומר הצוואה מייצגת את הכותב, החלטותיו, אישיותו והשפעתו על העולם.
חלוקת העיזבון בהתאם לצו הירושה נעשית בהגשת בקשה למתן צו ירושה אל הרשם לענייני ירושה או אל בית המשפט. הבקשה שמוגשת לרשם לענייני ירושה נדרשת על מנת שזה יחתום על צו הירושה. באמצעות צו הירושה, ניתן להסדיר את רישום הנכסים השונים הכלולים בעיזבון. היתרון העיקרי של צו הירושה הוא ב'וודאות התהליך', וברוב המקרים גם פשטותו של התהליך, כלומר נדרשת חתימה של הרשם ובכך ניתן לגשת לעיזבון. אולם מצד שני, מדובר במצב שבו אין משמעות לרצונו של המצווה ויתכן כי בעיזבון יזכו מי שהוא כלל אינו חפץ בכך, ואלו שהיה רוצה להוריש להם את רכושו, לא יזכו בדבר מתוך העיזבון.
עבודה זו עוסקת במגוון התפקידים וכן באחריות של בית המשפט (לענייני משפחה) ורשם הירושה בענייני צו ירושה וצו קיום צוואה.