פיתוח פדגוגי ותכנון לימודים בישראל בראייה ביקורתית – ניתוח והצעה לתוכנית פעולה

פיתוח פדגוגי ותכנון לימודים בישראל בראייה ביקורתית – ניתוח והצעה לתוכנית פעולה
תוכן עניינים
מבוא 2
ההיסטוריה של תכנון הלימודים והפיתוח הפדגוגי 3
הפילוסופיה של החינוך הישראלי 6
ניסיונות לחידוש החינוך בישראל וכישלונם 10
פיתוח חינוך מיטיב על ידי הדיסציפלינה הפדגוגית 13
הצעה לתוכנית פעולה לפיתוח פדגוגי 16
רשימת מקורות 19

מבוא
תכנון הלימודים והפיתוח הפדגוגי בישראל עומד כיום בצומת בין שני כיוונים המטלטלים את מערכת החינוך הישראלית, והם תפיסה לאומית (ציונית-יהודית) ומגמות בינלאומית הכוללות את השינויים המרכזיים, כגון גלובליזציה והטמעת הטכנולוגיה בתהליך הלמידה ובאקלים בית הספר. הצורה הזו מאופיינת במאבק בין רגולציה (פיקוח) ואמון ומייצרת פער בין השיח המוצהר והשיח הנוהג. זאת משום שבעשורים האחרונים מערכת החינוך הישראלית ניסתה להעניק מגוון אפשריות לפיתוח פדגוגי ותכנון לימודים בצורה אחרת בבית הספר על ידי למידה מבוססת פרויקטים, כיתה הפוכה, למידה שיתופית ולמידת חקר כדרך התמודדות עם צרכי התלמידים במאה ה-21 שעשויות להוביל לתהליכי למידה יעילים ועשירים יותר, והדוגלים בהיגיון האינדיבידואציה. בנוסף לכך, משרד החינוך הציע תוכניות ורפורמות כמו אופק חדש, דו"ח דברת, עוז לתמורה ולמידה משמעותית שמטרתן בראש וראשונה לפתח את החינוך בהתאם לעידן הפוסט-מודרני ולגבש את השינויים שהתגלגלו בארץ ובעולם כדי לקדם את בתי הספר, המורים והתלמידים. למרות זאת, הניסיונות הללו כשלו ולא החזיקו מעמד ולכן, אנו רואים שבתי הספר הם ארגונים שמרניים אשר לא פועלים בהתאם לשינויים והצרכים העכשוויים של המאה ה-21, ותהליך הלמידה המסורתי-פרונטלי עדיין נהוג בבתי הספר הישראליים. כיום החברה הישראלית מאופיינת במיידיות, ארעיות ואי-יציבות ולכן השינויים שמערכת החינוך נוקטת בהם לעיתים רבות מנסים לשמור על סטטוס קוו- המשמר את האליטה וההגמוניה, כלומר את הנראטיב יהודי-ציוני. מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור באופן ביקורתי את הפיתוח הפדגוגי ותכנון הלימודים בישראל, ובהתאם לניתוח זה, להציע תכנית פעולה לפיתוח פדגוגי, אשר תיישם את הביקורות שעלו מן הניתוח.