תחומים

צריכים עבודה מותאמת אישית?

השאירו פרטים ויחזרו אליכם:




    שיפור תהליכי קבלת ההחלטות בצוותי פיתוח אדפטיבי באמצעות מציאות רבודה ובינה מלאכותית

    תחום / תואר:
    מחיר: 360.00₪
    מספר מילים: 13850
    מספר מקורות: 42
    סוג הקובץ: docx
    שנת הגשה: 2024
    שם הקורס: מערכות מידע
    שם המוסד האקדמי: המכללה האקדמית נתניה
    סוג העבודה: עבודה סמינריונית
    להורדת העבודה
    הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את העבודה במייל

    תקציר העבודה

    עבודת סמינריון בקורס מערכות מידע

    שיפור תהליכי קבלת ההחלטות בצוותי פיתוח אדפטיבי באמצעות מציאות רבודה ובינה מלאכותית

    2024

    תוכן עניינים

    מבוא 1
    סקירת ספרות 3
    מפיתוח מסורתי לפיתוח אדפטיבי 3
    מאפיינים מרכזיים של ASD 3
    יתרונות מודל מפל המים ומודל ה-Agile וחסרונותיהם 5
    אימוץ ה-ASD והשפעתו על הממד האנושי 6
    הטיה בשיקול דעת ובקבלת החלטות בתהליך ASD 10
    מחירו של שיתוף הפעולה הצוותי ב-ASD 12
    מחיר הלכידות וההעצמה 14
    סיכום הסקירה 17
    תרומה ייחודית 19
    רקע להצעה 19
    תיאור המערכת המוצעת 19
    החידוש המוצע 19
    הרציונל לבחירה הטכנולוגית 19
    הבסיס הטכנולוגי 20
    התכונות והיתרונות העיקריים של הרעיון המוצע 23
    יתרונות הרעיון המוצע וחסרונותיו 24
    סיכום פרק התרומה הייחודית 25
    סיכום ומסקנות 26
    רשימת מקורות 28
    נספח סיכומי המאמרים 32

    מבוא

    פיתוח מערכות מידע מתרחש כיום בסביבה עסקית שבה דרישות הלקוח, הטכנולוגיה והשוק משתנים בקצב מהיר מזה שבו מסוגל תהליך פיתוח סדור ורציף להתקדם. מודל מפל המים, שבו כל שלב נפתח רק עם סיומו של קודמו, מבטיח ודאות תכנונית אך מגלה את פערי ההתאמה בין המוצר לצורך רק בתום התהליך, כאשר התיקון יקר וההזדמנות העסקית חלפה. הקושי הזה הוא שהוליד את משפחת שיטות הפיתוח האדפטיבי, Adaptive Software Development, ובראשן את גישת ה-Agile, המחליפה תכנון ממצה מראש בפעימות קצרות של תכנון, פיתוח, בדיקה ומשוב (Nerur et al., 2005; Daraojimba et al., 2024). הספרות העדכנית מבחינה בין אימוץ הגישה ככלי ניהולי לבין אימוצה כתרבות ארגונית, ומראה כי תועלותיה תלויות בהקשר הארגוני שבו היא מיושמת ולא בשיטה כשלעצמה (Magistretti & Trabucchi, 2024).

    בליבה של הגישה עומדת העדפה מוצהרת של האנשים על פני התהליכים והכלים, ושל ההיענות לשינוי על פני היצמדות לתוכנית (Agile Manifesto Signatories, 2001). העדפה זו מתורגמת למבנה עבודה שבו הצוות מנהל את עצמו, ותהליך קבלת ההחלטות עובר ממנהל הפרויקט אל הצוות כולו. מחקרים שבחנו את הממד האנושי של הגישה מצאו כי היא משפרת את שביעות הרצון של העוסקים בה ואת איכות התוצר, ובה בעת מגבירה את השקיפות ואת המחויבות ההדדית בין חברי הצוות (Biddle et al., 2018; Meier & Kropp, 2015). ההעצמה והלכידות הן אפוא לא רק אמצעי אלא גם מטרה מוצהרת של הגישה.

    דווקא כאן מתגלה המתח שבו עוסקת עבודה זו. ההעצמה והלכידות, שהן מקור כוחו של הצוות האדפטיבי, הן גם מקור פגיעותו. ספרות ותיקה בחקר קבוצות מלמדת כי לכידות גבוהה מולידה לחץ לקונפורמיות, מדכאת העלאת עמדות מנוגדות ומובילה להחלטות נחותות, בין שבדמות חשיבה קבוצתית ובין שבדמות הסכמה מדומה שאיש מחברי הקבוצה אינו מזדהה עמה (Janis, 1972; Harvey, 1974). מחקרים שבחנו תופעות אלה בהקשר הקונקרטי של צוותי פיתוח אדפטיבי מצאו כי המהמורות המרכזיות אינן טכנולוגיות אלא חברתיות וקוגניטיביות, והן נוגעות לאיגום ידע חלקי, להשתתפות בלתי שוויונית ולהיעדר בעלות ברורה על ההחלטה (Drury et al., 2012; McAvoy & Butler, 2009). מחקר עדכני מוסיף על כך את תופעת הקיבעון, שבה הצוות נאחז בפתרון מוקדם גם כאשר הנתונים שנאספו מצדיקים בחינה מחודשת (Borowa et al., 2023), ומנגד מצביע על הביטחון הפסיכולוגי כתנאי המאפשר לחברי הצוות להביע ספק בלי לשלם מחיר חברתי, ובכך להפוך את הלכידות לנכס ולא לנטל (Alami et al., 2023).

    במקביל הבשילו בשנים האחרונות שתי טכנולוגיות שיש בהן כדי לתת מענה לשני צדדיו של הקושי. המציאות הרבודה מאפשרת להציג מידע במרחב המשותף לכל המשתתפים, ליצור ייצוג מוחשי של מצב הפרויקט ולצמצם את העומס הקוגניטיבי הכרוך בהבנת מידע מורכב, ונמצא כי יש בה כדי להשפיע על עצם אופן קבלת ההחלטה ולא רק על הצגתה (Martins et al., 2022; Barta et al., 2023). הבינה המלאכותית, ובפרט בינה מלאכותית יוצרת, משמשת כיום ככלי עזר בתכנון, באומדן ובניהול סיכונים בפרויקטי פיתוח אדפטיבי (Bahi et al., 2024), ומחקרים בתחום שקלול עמדות בקבוצה מראים כי ניתן לתכנן מנגנונים שיזהו הטיה של מומחה יחיד בתוך תהליך קבוצתי ויתקנו אותה (Abels et al., 2023). צירופן של שתי הטכנולוגיות מציע אפוא מסגרת שבה השיתופיות נשמרת והחלטות הצוות נבחנות מול כלי חיצוני ובלתי מוטה.

    עבודה זו מבקשת לבחון את הפער בין ההבטחה הגלומה בפיתוח האדפטיבי לבין מגבלותיו האנושיות, ולהציע דרך להתמודד עמו. לשם כך היא שואלת שתי שאלות. הראשונה היא מהם המנגנונים החברתיים והקוגניטיביים שבגינם צוות מועצם ולכיד מגיע לעיתים להחלטות נחותות מאלה שהיה מגיע אליהן ללא הלכידות. השנייה היא כיצד ניתן לרתום מערכת מידע המשלבת מציאות רבודה ובינה מלאכותית כך שתחזק את השיתופיות ותשפר את איכות ההחלטות, מבלי לפגוע בעקרונות שעליהם נשענת הגישה.

    העבודה בנויה משלושה חלקים. סקירת הספרות מתארת את המעבר מפיתוח מסורתי לפיתוח אדפטיבי, את מאפייניו ואת השפעתו על הממד האנושי, ולאחר מכן עומדת על ההטיות ועל מחיר הלכידות וההעצמה בתהליכי קבלת ההחלטות. פרק התרומה הייחודית מציג מערכת מוצעת המשלבת מציאות רבודה ובינה מלאכותית תומכת החלטה, מתאר את הבסיס הטכנולוגי שלה, את תכונותיה ואת יתרונותיה וחסרונותיה. פרק הסיכום מאגד את הממצאים ומצביע על כיווני המשך אפשריים.

    ad

    עבודות נוספות בנושא:

    חיפוש מתקדם


    חפש ב: