המשחקים האולימפיים, כמנוף כלכלי וחברתי למדינה המארחת

המשחקים האולימפיים, כמנוף כלכלי וחברתי למדינה המארחת
מנחה:

מגישים

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירה ספרותית 3
המשחקים האולימפיים – רקע 3
אירועי ספורט גדולים כמנוף כלכלי, חברתי ופוליטי 4
הרווח הכלכלי והחברתי שבאירוח המשחקים האולימפיים 6
המחיר הכלכלי והחברתי שבאירוח המשחקים האולימפיים 9
הצלחות לצד כישלונות 11
ריו דה-ז'ניירו 2016 – הצלחה או כישלון? 13
דיון וביקורת 14
סיכום 15
ביבליוגרפיה 16

מבוא
מדינות אשר מארחות אירועי ספורט גדולים, כמו האולימפיאדה, חוות תופעה כלכלית מרתקת המתאפיינת בגידול חריג בתוצר בשנים של ההכנות ושלפני האירוח, בשנת האירוח עצמה ולעיתים גם לאחר סיומה. מדינות רבות "נלחמות" על הזכות לארח את אירועי הספורט הגדולים, למרות שהעלויות הכרוכות בכך עצומות, כאשר על פניו הרווח הכלכלי מן האירוח מתבטא לתקופת אירוע הספורט בלבד. אמנם המשחקים האולימפיים נערכים רק מס' שבועות, ההשפעה על המדינה או העיר המארחת נמשכת שנים, מרגע ההכרזה של הוועד האולימפי, דרך המשחקים ושנים אחר כך . המשחקים האולימפיים הם אירוע עולמי של תחרויות ספורט רב ענפיות הנערך אחת לשנתיים, פעם משחקי קיץ ופעם משחקי חורף, ובסך הכול מתרחשים פעם בארבע שנים לפי משחקי העונה. במשחקים האולימפיים משתתפים טובי הספורטאים מכל העולם, והם נחשבים ברוב הענפים האולימפיים לאירוע השיא.
קיימות לא מעט דעות לגבי הכדאיות הכלכלית באירוח אירועי ספורט גדולים. יש הגורסים, כי מדובר בבזבוז כספים מיותר, הפוגע בכלכלת המדינה או העיר המארחת, כאשר מנגד יש הטוענים, כי פלטפורמת האירוח מאפשרת למדינה להזרים כספים רבים לתשתיות נחוצות, כספים שלא היו מושקעים אלמלא האירוח. אך מעבר ליתרונות הכלכליים המידיים, אירוח המשחקים מאפשר למדינה המארחת לקבל חשיפה גם בתחומים חברתיים ופוליטיים: חודשיים לאחר זכייתה של בייג'ינג לארח המשחקים של שנת 2008, סיימה סין מו"מ עם ארגון הסחר העולמי בנוגע לשיתופי פעולה וליברליזציה בתחום הסחר. דוגמאות נוספות כוללות גם את הצטרפות איטליה בשנת 1955 לארגון האומות המאוחדות, לאחר שרומא זכתה באותה שנה לארח את המשחקים האולימפיים של שנת 1960 וכמוה יפן, שהצטרפה בשנת 1964 לקרן המטבע העולמית במקביל לזכייתה של טוקיו לאירוח המשחקים .
אך לא הכול ורוד, כפי שסוקרת עבודה זו. אחד מהכישלונות הכלכליים המוכרים ביותר היה באירוח המשחקים האולימפיים במונטריאול 1976, שנחשבת עד היום לכישלון הכלכלי הגדול ביותר בכל הקשור לארגון המשחקים. בשונה מהנהוג כיום, מרבית עלות הקמת המתקנים והתשתיות מומן על ידי העיר מונטריאול ואזרחיה, כאשר החוב המשוער שהשאירו המשחקים עמד על קרוב ל- 2.8 מיליארד דולר קנדי. רק ב-2006 סיימו הקנדים לשלם עבור האצטדיון שנבנה במיוחד לאירוע הפתיחה.
העבודה עוסקת בשאלה האם אירוח המשחקים האולימפיים הם מנוף כלכלי וחברתי למדינה והעיר המארחת, או פיאסקו כלכלי?
בחלקה הראשון של העבודה, סקרנו את ההיסטוריה והרקע למשחקים האולימפיים בעידן המודרני. בהמשך, עוסקת העבודה ביתרונות הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שבאירוח המשחקים, תוך בחינת ההצלחות והכישלונות של אירועים מרכזיים.