האם העט אינו אלא פין מטאפורי? השאלה הזו חושפת מושג מכונן בתרבות הספרותית המערבית, ולפיו היכולת להוליד מחשבות על הנייר היא כישרון זכרי במהותו, ואילו המיניות הגברית היא מהות העוצמה הספרותית. על-פי התפיסה הפטריארכלית, השלטת בתרבות המערבית מאז אריסטו, הסופר הוא "אבי" הטקסט כשם שהאל הוא אבי-עולם. קולמוסו, כמו איבר המין שלו, הוא מכשיר המסוגל להוליד, והטקסט הספרותי אינו רק דיבור שהתגשם, אלא עוצמה שקרמה עור וגידים בדרך מיסתורית.
מטאפורת האבהות הספרותית שקועה בעצם המילה "יוצר". ניתוח שורשי המילה "סמכות" (authority) מגלה אשכול משמעויות מקושרות: היוצר, המוליד, המתחיל, האב או אבי-השושלת, וגם המְגַדל ומכאן המייסד. כל אלה מלמדים שהמחבר, יוצר המסמך, הוא בעל הסמכות. בפילוסופיה של ימי-הביניים האל-האב גם מוליד את היקום וגם כותב את ספר הטבע, שתי מטאפורות המתארות אותה פעולת בריאה. גברים יוצרים לא היססו לבסס אסתטיקה על עונג מיני זכרי: "תמיד חרזתי למען זכרותי", מכריז טימון אצל רוצ'סטר, ורנואר, לפי המסופר, אמר שהוא מצייר עם הזין.
מכאן שהעט חזק מן החרב, ומיניותו מורגשת אף יותר. בתור מחברו של טקסט בר-קיימא, הסופר משתלט על העתיד כפי שהמלך או האב הוא בעליו של ההווה. הוא בעל הטקסט ובעל הקשב של הקורא, וברשותו מצויים גם מושאי הטקסט: הדמויות, הסצינות והאירועים, ילדי רוחו, שאותם מימש שחור על גבי לבן. היוצר הוא בעת ובעונה אחת אב, אדון ובעלים, פטריארך אסתטי במלוא מובן המילה.
....
מקור
Gilbert, S. M., & Gubar, S. (1979). The Queen’s Looking Glass: Female Creativity, Male Images of Women, and the Metaphor of Literary Paternity. in Madwoman in the Attic: The Woman Writer and the Nineteenth-Century Literary Imagination (pp. 3-44). Yale University Press, New Haven and London.
