שיקולי ענישה, דף עמדה המתמקד בעקרונות עוולת הרשלנות הרפואית

דף עמדה – שיקולי ענישה

תוכן עניינים

דף עמדה – שיקולי ענישה - 3
ביבליוגרפיה - 6

דף עמדה – שיקולי ענישה
אחד הנושאים הרגישים ביותר במערכת היחסים שבין חולה לבין רופא היא בסוגיית הרשלנות הרפואית. חולה שמגיע לאבחון, טיפול או הליך רפואי חודרני אצל רופא, מצפה ממנו לקבל לא רק את התוצאה הרפואית הטובה ביותר, אלא שלא לסיים את ההליך עם נזק גופני או נפשי. אזרחים רבים חווים על בשרם מידי שנה נזקים כתוצאה מרשלנות רפואית לכן עולה השאלה, הם שיקולי הענישה שעומדים בפני בית המשפט כאשר הם באים לדון בסוגיית רשלנות רפואית ובידיעה כי הרופא המתרשל פעל בתום לב ובמטרה לספק את הטיפול הטוב ביותר עבור החולה?
ניתן להגדיר רשלנות רפואית, כמתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה שלה, כאשר סטייה זו גרמה נזק למטופל, שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו. דוגמה לרשלנות רפואית ניתן לראות ברישומה של תרופה שאינה מתאימה לחולה, כאשר כל רופא סביר לא היה רושם אותה בנסיבות המקרה, וגרימת נזק לחולה עקב נטילתה .
סעיפי הרשלנות מופיעים בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] , ומהווים חלק משמעותי מן המשפט האזרחי, העוסקים בחיובים לא רצוניים, בעקבות נזק כלשהו שנגרם. המונח "רשלנות" משמש כדי להצביע על התנהגות המתבטאת באי שמירה על רמה אובייקטיבית של זהירות וקובעים אותה על פי תבונתו ואורח התנהגותו של אדם בר דעת רגיל.
סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע, כי "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה". סעיף 35 לפקודה מגדיר בצורה ברורה, מהי אותה רשלנות. בהמשך, קובע סעיף 36 לפקודת הנזיקין, כי "החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף". הרשלנות הרפואית אינה מקבלת הגדרה עצמאית בחוק הישראלי, והיא מתבססת כאמור על סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, המגדירים את מושג הרשלנות בישראל. כלומר, הרוצה להוכיח רשלנות רפואית חייב לעמוד במבחנים לקביעתה של רשלנות, המשתמעים מסעיפים אלו.
על מנת לדון בשיקולי הענישה, ראשית עלינו להתמקד בעקרונות עוולת הרשלנות. עיקרה של עוולת הרשלנות הרפואית, היא הפרת חובת הזהירות או כלומר ההתרשלות. ההתרשלות של הרופא, נחשבת להתנהגות המהווה עילה לתביעת פיצוים של החולה הניזוק את הרופא. אחת השאלות החשובות שמעסיקות את בתי המשפט השונים, היא מתי מדובר בהתנהגות רשלנית של הרופא כנגד החולה, מכיוון שיכול להיות גבול דק בין התנהגות רשלנית של רופא לבין התנהגות סבירה. חשוב לציין, כי לא כל נזק שקרה לחולה הוא בר תביעה ולא כל טיפול רפואי כושל מוליד אחריות פלילית.
רשלנות רפואית נחשבת לדרך הנפוצה ביותר לצורך הטלת אחריות לטובת מי שנפגע כתוצאה מטיפול רפואי לקוי, אך החוק מאפשר מספר דרכים נוספות. ישנם בחקיקה, מקרים מועטים של זכות תביעה אוטומטית המקנה זכות פיצוי ללא הוכחה של אשמה. דוגמאות לכך ניתן לראות במקרים הניתנים בהקשר הרפואי למי שנפגע כתוצאה מחיסון בחוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989 , מעירוי דם בחוק לפיצוי נפגעי עירוי דם נגיף האיידס, התשנ"ג-1992 או מטיפול במחלת הגזזת בחוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ז-1994 .
בכל הנוגע לרשלנות רפואית, שיקולי הענישה של הרופא או הצוות הרפואי, ראשית מתבססים על עקרון החוקיות בדין הפלילי הקובע את התנאים שבהם מותנית הפליליות של כל מעשה עבירה. תנאים אלו, מתבטאים בראש ובראשונה בממדי פליליות המעשה, כלומר שהם למעשה מימד "הגדרת העבירה", ממד "עיתוי העבירה" וממד "מיקום העבירה" .
שתי פרשות חמורות העוסקות ברשלנות רפואית, נדונו בשנים האחרונות בבתי המשפט. הפרשה הראשונה הייתה פרשת בורוסקי . המקרה המדובר התרחש בשנת 2005, כאשר ד"ר רוסו-לופו שימשה כמרדימה בניתוח עיניים לתיקון פזילה בעיניים לילדה בת ארבע. הרופאה המרדימה התרחש, הואשמה לפי דיני העונשין כי לאחר שהזרימה לגופה של הילדה בת הארבע, נטע לי בורוסקי, חומר הרדמה במינון גבוה, לקראת ניתוח שעברה בעיניה, הלכה לישון. בתחילת הניתוח הזרימה ד"ר רוסו-לופו את חומר ההרדמה מסוג אלוטן לגופה של הילדה באמצעות מסיכה שהונחה על פניה בריכוז של 5%, וחיברה אותה למכשיר הנשמה ומוניטור לשם מעקב אחר מצבה במהלך הניתוח. נציין, כי החדרת אלוטן לגוף מנותח בריכוז כזה, למשך למעלה ממספר דקות, מביאה לדיכוי שריר הלב ולדום לב, על כן על המרדים להפחית את ריכוז האלוטן למינון של אחוז עד 2% למשך כל יתר מהלך הניתוח. מיד לאחר שהחל הרופא המנתח, ד"ר חיים סטולוביץ', בביצוע הניתוח, החלישה לופו- רוסו את צליל ההתראה הקולית המכשיר המוניטור, זאת על מנת שצפצופי המוניטור לא יפריעו לה לישון. הרופאה סיימה את עבודה בערב שקדם לניתוח בשעה 23:30 וחזרה לעבודה בשבע בבוקר. היא קראה ספר עד 3:30 בבוקר ולא ניצלה את השעות לשינה. במהלך ניתוח שמה את ישבה על כסא כאשר הספר מונח עליה, התכסתה בשמיכה, השתיקה כאמור את המוניטור ונרדמת בכוונה תחילה. בנוסף, המוניטור אשר הצביע על דום לב של הילדה, לא היה כלל מכוון אל הרופאה. כחצי שעה לאחר תחילת הניתוח, בעקבות המינון הגבוה של החומר שהוזרם לגופה של בורוסקי, החלה ירידה בדופק לבה ובקצב נשימותיה וכ-40 דקות לאחר תחילת הניתוח לבה הפסיק לפעום, כאשר בכל אותו זמן ממשיך סטולוביץ' בניתוח ואילו רוסו ישנה.