תיאוריות בקרימינולוגיה – אלימות של גברים כלפי בנות זוגן בחברה האתיופית

עבודה במסגרת הקורס תיאוריות בקרימינולוגיה

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 3
רקע 3
מודל ההתחברות הדיפרנציאלית- אדווין סאתרלנד (1974) 4
תיאוריית הקונפליקט - קרל מרקס 5
הגישה הפמיניסטית 5
סיכום 6
ביבליוגרפיה 7

מבוא
אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן מתבטאת בתוקפנות ושתלטנות פיסית, מנטאלית, מינית וכלכלית. אלימות כלפי נשים הוכרה בעולם המערבי בסוף שנות ה- 60, כאשר תנועות פמיניסטיות שונות העלו את התופעה על סדר היום הציבורי וכבר בשנת 72 הוקם המקלט הראשון לנשים המתמודדות עם אלימות כלפיהן. לעומת זאת, ישראל נותרה מעט מאחור, כאשר בשנת 1976 פמיניסטית בשם מרשה פרידמן פתחה את השיח הציבורי בכל הנוגע לאלימות כלפי נשים ואף הייתה הראשונה להקים מקלט לנשים בשנת 1977 בחיפה.
נושא אלימות של גברים כלפי בנות זוגן בכלל ושל נשים מהמגזר האתיופי בפרט, הוא נושא שבשנים האחרונות מעסיק את החברה הישראלית. ישנן תופעות קשות ביותר של אלימות בקהילה האתיופית מצד גברים כלפי בנות זוגן ואף לעיתים האלימות מסתיימת ברצח.
העבודה הנ"ל תעסוק בנושא אלימות של גברים כלפי בנות זוגן ותתמקד בנשים מהמגזר האתיופי. בחרתי בנושא זה על מנת להבין את מהות התופעה והגורמים השונים שעלולים להוביל לאלימות של גבר כלפי האדם הקרוב אליו ביותר, בת הזוג שלו. שאלה נוספת היא כיצד מערכת יחסים, אשר מושתתת על פחד ואימה יכולה להתקיים ומהן האלטרנטיבות שקיימות עבורה בחברה? תחילה אציג את הספרות שהתייחסה לנושא זה ולאחר מכן, אנסה להסביר על ידי מספר תיאוריות את תופעת האלימות בין בני זוג ומה השלבים שעלולים להוביל לכך.