הקשר בין נטייה לתוקפנות ותפיסת זמן עתיד להשתלבות בחברה

הקשר בין נטייה לתוקפנות ותפיסת זמן עתיד להשתלבות בחברה

מוגשת לכבוד :ד"ר לילי צ"רניאק-חי
תאריך הגשה :

תוכן עניינים

תקציר 2
מבוא 3
רקע 3
נטייה לתוקפנות 5
תפיסת זמן עתיד 6
השתלבות חברתית 7
שיטה 9
מערך המחקר 9
אוכלוסיית המחקר 9
כלי המחקר 10
הליך המחקר 11
תוצאות 12
דיון ומסקנות 15
ביבליוגרפיה 17
נספחים 19
נספח א' - שאלון 19
נספח ב' – SPSS 24

תקציר
עבודה מחקרית זו בדקה את הקשר בין נטייה לתוקפנות ותפיסת זמן עתיד להשתלבות בחברה. במחקר השתתפו 120 משיבים גברים ונשים.
ניתוח ממצאי המחקר העלה, כי נמצא קשר שלילי בין הנטייה לתוקפנות לבין ההשתלבות החברתית, כלומר נטייה לתוקפנות פוגעת בתפיסת הפרט את ההשתלבות החברתית. הממצאים שעלו מהמחקר, עולים בקנה אחד עם הממצאים בסקירת הספרות. ממצאי המחקר העלו, כי נמצא קשר חיובי בין תפיסת זמן עתיד לבין השתלבות חברתית. כלומר פרטים אשר תפיסת העתיד שלהם תהיה חיובית יותר, יצליחו להשתלב חברתית באופן מוצלח יותר. כמו כן, נמצאה אינטראקציה מובהקת בין נטייה לתוקפנות ותפיסת זמן עתיד בהשפעתם על ההשתלבות החברתית. יחד עם זאת, לא נמצא הבדל מובהק בין גברים לנשים במידת ההשתלבות החברתית שלהם.

מבוא
רקע
בשנים האחרונות, עוסקים החוקרים בחקר ההתנהגות האנושית והגורמים לה, בעיקר לאור העלייה בתוקפנות אצל צעירים וההשפעה החברתית שלה לא רק על ההשתלבות שלהם בחברה, אלא גם על החברה עצמה. בעבר תוקפנות נחשבה כהתנהגות מסתגלת, בעיקר אצל בני האדם שחיו בקבוצות קטנות, ולחלק בלתי נפרד מהיכולת למוצא זיווג, להגן על שטחי מחייה ולשרוד במציאות קשה ואכזרית. כאשר הפכו בני האדם לתרבותיים וחברתיים, הפכה התוקפנות לתוכנה שלא מקובל לאמץ אותה בעיקר בכל הנוגע להשתייכות לקבוצה. אולם כיום, ישנם חוקרים שרואים בהתנהגות התוקפנית של הפרט, כחלק בלתי נפרד מהשליטה החברתית (Tedeschi & Felson, 1994; In: DeWall, Anderson & Bushman, 2011). את ה'תוקפנות' (aggression) ניתן להגדיר, כהתנהגות המכוונת לפגוע באדם אחר אשר אינו מעוניין להיפגע (Anderson & Bushman, 2002; Bushman & Huesmann, 2010; In: DeWall et al., 2011).
העבודה הנוכחית בודקת את הקשר בין נטייה לתוקפנות ותפיסת זמן עתיד להשתלבות בחברה.
השתלבות חברתית מתקיימת בכל מקום: בבית הספר, בעבודה, במפגשים חברתיים ובכל מקום שבו יש אינטראקציה בין פרטים שונים (Riffert, Paschon & Sams, 2005). אצל אלו הסובלים מקושי בהשתלבות חברתית המשמעות לפעמים היא בידוד חברתי, המלווה לא פעם בהצקות במריבות תכופות עם פרטים אחרים, בסחטנות ובאלימות, ללא כל קשר חברתי (Piquero et al., 2008). מחקרים שונים קושרים בין אלימות לבין השתלבות חברתית. כך למשל צעירים אשר מוגדרים כסובלים מנטייה לאלימות, יתקשו לפתח קשרים חברתיים נורמטיביים ויתקשו להשתלב חברתית אלא עם בני נוער בעליי נטייה עבריינית (Warr, 2002; Weerman, 2011; In: Kreager et al., 2016).
המחקרים גם קושרים את תפיסת זמן העתיד עם התוקפנות וההשתלבות החברתית. הפסיכולוג קורט לווין (Lewin) הגדיר את הזמן כממד מרכזי במערך קשרי הגומלין שבין האדם לסביבתו (Lewin, 1951; In: Carmi & Goroshit, 2014). בספרות המקצועית ניתן לפגוש לא מעט מחקרים אשר מעידים על הקשר שבין תפיסת הזמן לבין ההתנהגות של הפרט (Perret-Clermont, 2005; Strathman & Joireman, 2005; In: Grondin, 2010). זימברדו ובויד (Zimbardo & Boyd, 1999; In: Carmi & Goroshit, 2014) שחקרו במהלך שני העשורים האחרונים את תפיסת הזמן של אלפי בני אדם ואלו נמצאו נבדלים זה מזו בתפיסת הזמן שלהם. החוקרים קשרו את ההבדלים בין תפיסות הזמן לבין ההבדלים בתכונות אישיותיות ומצביות, ובסופו של דבר, בתכונות התנהגותיות. כלומר, גם תפיסת זמן עתיד יכולה להשפיע על ההתנהגות של הפרט (Caruso, Gilbert, & Wilson, 2008; Zimbardo & Boyd, 1999; In: Grondin, 2010), בין היתר גם על תוקפנות (Buss & Perry, 1992; In: Carmi & Goroshit, 2014) והתנהגות אנטי-חברתית (Kruger et al., 2008; In: Carmi & Goroshit, 2014).