השפעת אלימות בני נוער כלפי מורים בבית הספר על תחושת הביטחון של המורה

השפעת אלימות בני נוער כלפי מורים בבית הספר על תחושת הביטחון של המורה

תוכן עניינים

תקציר 2
מבוא 3
פרק 1 – אלימות 5
1א - אלימות – מאפיינים 5
1ב – גורמי אלימות בבית 6
פרק 2 – אלימות בני נוער בבית הספר 8
2א - אלימות בני נוער בבית הספר – מאפייני התופעה 8
2ב – אלימות בני נוער בבית הספר – היקף התופעה 9
2ג – השפעת אלימות בני נוער על ההתנהלות בבית הספר 10
פרק 3 – השפעת אלימות בבית על האלימות בבית הספר 11
3א – אלימות בני נוער כלפי מורים 11
3ב – השפעות אלימות בבית על אלימות תלמידים בבית הספר 13
3ג – השפעת אלימות תלמידים על תחושת הביטחון של מורים 13
מתודולוגיה 15
משתתפי המחקר 15
כלי המחקר 16
הליך המחקר 16
אתיקה במחקר 17
תוצאות 18
דיון ומסקנות 24
ביבליוגרפיה 27
נספחים 29
שאלון 29

תקציר
המחקר הנוכחי בחן את השפעת אלימות בני נוער כלפי מורים בבית הספר, על תחושת הביטחון של המורה. המחקר הוא מחקר איכותני שבו בוצעו ראיונות עומק חצי-מובנים ל-5 מורות בבית ספר תיכון.
ממצאי המחקר עולה, כי קיימת תמימות דעים בקרב המורות באשר להגדרת 'אלימות', כאשר לגישתן מדובר מעשה פיזי מכאיב ובשימוש בכוח כלפיי אחר, אך מספר מסוים של מרואיינים הוסיפו כי אלימות היא לא רק פיזית אלא גם מילולית, ואף נפשית ומינית. כלומר, יש תמימות דעים באשר לאלימות פיזית ואלימות מילולית הכוללת קללות, איומים וגידופים, אולם ישנן מורות שסבורות שלא כל צעקה נחשבת לאלימות. באשר להתמודדות עם אלימות נמצא כי לגישתן, האירוע צריך להתחלק לשניים: סיומו בו ברגע והגעה למקום בטוח, וטיפול של בית הספר ושאר גורמי המקצוע בתלמיד.
באשר לתחושת הביטחון נמצא, כי המורות מעלות לא מעט חששות באשר לבטיחותן אבל באופן כללי הן מרגישות בטחות בתוך בית הספר וסבורות כי בית הספר יידע להתמודד עם מקרה אלימות. יחד עם זאת עולות שתי טענות מעניינות לפיהן קיים חשש מאלימות שתופנה כלפי מורים לאחר סיום שעות הלימודים וכן העובדה כי בתי הספר לא מלמדים את המורים להתנהל באירוע אלימות ואם זה קורה אז זה לא קורה במידה מספקת.
בכל הנוגע להשפעת אלימות על ההוראה עולה, כי כולן סבורות כי זו אינה משפיעה על האורה ואופן ההוראה. יחד עם זאת מקרים בודדים מראים כי עדיין לאחר אירועי אלימות היה חשש של המורה אולם חשש זה לא נשאר לתקופה ממושכת וההשפעה הייתה מינורית. בכל הנוגע לאחריות בית הספר עולה, כי המורות סבורות כי באחריות בית הספר היא לא רק ההתמודדות לאחר אירועי האלימות אלא גם במניעת האלימות וזאת באמצעות שיעורים והעלאה של המודעות בקרב התלמידים. לגישתן לאור העלייה באלימות בחברה באופן כללי, תחום האלימות צריך להיות נושא מרכזי בבית הספר ולא לעסוק בו רק בשוליים מכיוון שזו הדרך למניעת אלימות כלפי מורים ובכלל.

מבוא
בתי ספר אמורים להיות מקומות המספקים הגנה וביטחון, ושבהם יכולים התלמידים לרכוש חינוך והשכלה ולאפשר למורים יכולת להקנותם, בתנאים הטובים ביותר. יחד עם זאת במהלך השנים האחרות אנו עדים להתרחשות מגוון רחב של אירועים, וביניהם גם סוגי אלימות בדרגות חומרה שונות בבתי הספר. כך למשל, בשטח בתי הספר ובקרבתו מתרחשת לעתים גם פעילות עבריינית, כמו שימוש בסמים ובאלכוהול, גרימת נזק לרכוש (וונדליזם), גניבות, תקיפות מיניות ועוד (גימשי ונאמן-חביב, 2015).
תופעת האלימות משפיעה במידה רבה על היציבות של החברה והיא נחשבת לאחד האתגרים החשובים והמורכבים של הציבור וכך גם של הרשויות. אחד ההסברים לעלייה בהיקפי האלימות הוא השינויים המהותיים בתרבות ובחברה, הנגרמים הן מגורמים חיצוניים והן מגורמים פנימיים. בנוסף, אלימות אינה מוגבלת רק למסגרות חברתיות או רק למסגרות משפחתיות ובמקרים רבים היא יכולה להיות משולבת בין השניים (Alzyoud, Al-Ali & Bin Tareef, 2016).
במהלך שני העשורים האחרונים, עומדת החברה הישראלית משתאה וחרדה בפני מה שנראה כיום כסדרה של מעשי אלימות חסרי סיבה כלשהי. התחושה הכללית בציבור היא, שהאלימות גואה ומגיעה לממדים שלא ידענו בעבר. הסיבות לכך מגוונות, אולם בפועל נדמה כי מדובר בעליית מדרגה מדאיגה. דאגה מיוחדת מעוררים מעשי אלימות של בני נוער, ובעיקר אותם מעשי אלימות אשר מתרחשים בין כותלי בתי הספר. התגובה הציבורית הקשה מעוררת את המחוקקים ואת קובעי המדיניות להציע דרכי פעולה חדשות ושונות, שמטרתן המרכזית להתמודד עם אלימות זו. חלק ניכר מההצעות לפעולה מתמקדות באמצעי הרתעה, אכיפה וענישה חריפים יותר (בנבנישתי, אסטור, וחורי-כסאברי, 2008).
אלימות בבית הספר נחשבת לבעיה חברתית המעוררת דאגה משמעותית הן בישראל והן בכל העולם, והיא בעלת השלכות משמעותיות למוסד הבית ספרי וכך גם לחברה הכללית (ברקוביץ', צפריר ואנוש, 2017). במהלך העשורים האחרונים, קיימת בבתי הספר תחושה של התגברות מעשי התוקפנות מצד התלמידים, ולמעשה האלימות, אשר מסכנת את ביטחון התלמידים והמורים כאחד (לב-ארי, 2005). על פי לוקמיץ' ועמיתיה (Lokmic, Opic, & Bilic, 2013), מורים נחשפים לצורות מסורתיות של אלימות כלפיהם, כמו לדוגמה אלימות פיזית, מילולית וחברתית. מחקרים שונים מצביעים על עלייה דרמטית בהיקף האלימות כנגד מורים. מחקרים שונים שנערכו בישראל מצביעים גם הם על תופעתה רחבה של אלימות כלפי מורים בבתי הספר. במחקר שנערך על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) נמצא, כי אלימות מילולית של תלמידים כלפי מורים נחשבת לתופעה נפוצה באופן יחסי, ועומדת על כ-2% בחטיבות העליונות. בנוסף, ממצאי המחקר הראו, כי מורים מדווחים שהיו קורבן לאלימות מילולית מצד הורים 8% , כאשר כ-8% מהמורים בבתי הספר היסודיים, כ-6% בחטיבות הביניים וכ-4% בחטיבות העליונות (ראמ"ה 2011; בתוך: ברקוביץ', צפריר ואנוש, 2017). העלייה בשכיחות אלימות תלמידים כלפי מורים היא סוגיה חשובה ומהותית לאור העלייה באלימות באון כללי בחברה הישראלית. מכאן עולה שאלת המחקר:
המחקר הנוכחי יבדוק השפעת אלימות בני נוער כלפי מורים בבית הספר, על תחושת הביטחון של המורה.