עבודה סמינריונית
2025
מבוא 1
הדין הנוהג 3
כללי הקבילות ופסילתן של ראיות בדין הישראלי 3
ראיות בלתי קבילות בשלבי ההליך הפלילי 3
הטיות קוגניטיביות ושיקול הדעת השיפוטי 5
משפט משווה 8
דיון נורמטיבי 11
הפוליגרף ככלי חקירה בפרקטיקה 11
הכשרה שיפוטית בהטיות קוגניטיביות ובראיות בלתי קבילות 11
החלת חיסיון על תוצאות בדיקת הפוליגרף 12
סיכום 14
רשימה ביבליוגרפית 15
דיני הראיות וסדרי הדין נועדו להתוות את הדרך שבה חושף ההליך השיפוטי את האמת העובדתית, ולהבטיח כי בירור האמת ייעשה באמצעים הוגנים. הצדק אינו נמדד אך ורק בתוצאה שאליה מגיע בית המשפט, אלא גם בדרך שבה הושגה, ובכלל זה בשאלה על אילו ראיות הושתתה ההכרעה.
על רקע זה מתחדדת סוגיית מעמדן של ראיות בלתי קבילות בכלל, ושל בדיקת הפוליגרף בפרט. בשלב הדיון בהארכת מעצר ניצבת ההגנה בפני אי-ודאות ראייתית, שכן זכות העיון בחומר החקירה אינה עומדת לה במלואה, בעוד שבית המשפט נחשף למלוא היקף החומר, ובכללו ראיות שדינן פסלות בהליך הפלילי. במצב דברים זה נדרש בית המשפט לשמש כעיניה של ההגנה. חשיפה זו, ובמיוחד לתוצאותיה של בדיקת פוליגרף, עלולה להשפיע על ההכרעה בדבר המשך מעצרו של החשוד, והדילמה מתחדדת כאשר שופט המעצרים הוא גם היושב בדין בשלב ההוכחות.
מעמדה המשפטי של בדיקת הפוליגרף נגזר, בין היתר, מן המחלוקת המדעית הנמשכת בדבר תוקפה. מטא-אנליזה מקיפה שפורסמה בשנים האחרונות, ואשר בחנה 138 מערכי נתונים ולמעלה מאחד עשר אלף הכרעות פוליגרף, מצאה כי מבחן שאלות ההשוואה מבחין בין נבדקים דוברי אמת לבין דוברי שקר ברמת דיוק גבוהה, אך בה בעת הצביעה על שונות ניכרת בין המחקרים שנכללו בה. ממצאים אלה ממחישים מדוע ממשיכה מערכת אכיפת החוק לראות בפוליגרף כלי חקירה בעל ערך, ובה בעת שוללת הפסיקה את קבילותו כראיה בהליך הפלילי.
הקושי אינו מסתכם בשאלת דיוקה של הבדיקה, אלא נוגע גם ליכולתו של מי שנחשף לתוצאותיה להתעלם מהן. הספרות העוסקת בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובמשפט מלמדת כי הכשרה מקצועית אינה מחסנת מפני הטיות. כך, מחקר השוואתי עדכני שבחן תובעים, סנגורים, סטודנטים למשפטים ונבדקים מן הציבור הרחב מצא כי הטיות קוגניטיביות ניכרות בקרב כלל הקבוצות, ובכללן בקרב משפטנים מנוסים. ממצא זה מעמיד בסימן שאלה את ההנחה המכונה "תזת מקצועיות השפיטה", שעליה נשענת הוראתו של סעיף 56 לפקודת הראיות.
לסוגיה נלווה ממד נוסף, הנוגע למשמעות המיוחסת לעצם הנכונות להיבדק. מחקר עדכני מצא כי נבדקים נוטים לפרש סירוב של חשוד להיבדק בפוליגרף כאינדיקציה לאשמתו, אף שסירוב כזה אינו מהווה ראיה כשלעצמו. תופעה זו ממחישה כי עצם קיומה של הבדיקה, ולא רק תוצאותיה, טעון בהשלכות ראייתיות סמויות.
עבודה זו מבקשת לבחון כיצד ראוי להגביל את השפעתן של תוצאות בדיקות הפוליגרף על שיקול הדעת של שופטים בהליכים פליליים, נוכח אי-קבילותה של ראיה זו. לשם כך ייבחן תחילה הדין הנוהג בסוגיית הראיות הבלתי קבילות ומעמדו של הפוליגרף בשלביו השונים של ההליך הפלילי. בהמשך תיסקר הספרות הפסיכולוגית העוסקת בהשפעת החשיפה למידע בלתי קביל על שיקול הדעת השיפוטי. לאחר מכן תיערך השוואה לשיטת המשפט האמריקאית, שבה פועל מוסד חבר המושבעים, ותיבחן השפעתה של החשיפה לתוצאות בדיקות פוליגרף על כושר השיפוט. בצד אלה ישולבו תובנות מן הפרקטיקה החקירתית, ולבסוף יוצעו שני מנגנונים מעשיים שנועדו לסייע לשופטים להימנע מהסתמכות על ראיות בלתי קבילות, תוך שמירה על טוהר ההליך המשפטי ועל עקרונות הצדק.
