קונפליקטים בתיאטרון הישראלי – על פי המחזה "קזבלן"

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירה 4
2.1. הקונפליקט החברתי 4
2.1.1. השסע העדתי 5
2.1.2. השדה 7
2.2. התכוונות 10
2.2.1. יוצר/מחזאי ההצגה 11
2.3. הטקסט 12
2.3.1. הנראטיב 12
2.3.2. דמויות 12
2.3.3. סיום העלילה 13
2.3.4. סמיוטיקה 14
2.3.5. לינגוויסטיקה 14
2.4. התקבלות 16
2.4.1. ביקורת על המחזה 16
2.4.2. רמת הביצוע 17
2.4.3. ניתוח התכנייה 17
3. סיכום 19
4. ביבליוגרפיה 21

1. מבוא
עבודה זו, עוסקת במחזה "קזבלן", של התיאטרון הקאמרי. המחזה קזבלן שנכתב על ידי יגאל מוסינזון, הוצג לראשונה בשנת 1954 על בימת התיאטרון הקאמרי, כאשר בתפקיד הראשי (קזבלן), שיחק השחקן יוסי ידין. הסיפור מתרחש ביפו, מספר שנים לאחר הקמתה של המדינה, ומספר את סיפורה של שכונה אחת שבה גרים אשכנזים ומזרחיים. במרכז המחזה עומדת דמותו של 'קזבלן', לוחם צעיר בוגר מלחמת העצמאות, בן קזבלנקה ממרוקו, אשר בדיעבד מתברר כי זכה לשבחים רבים על אומץ ליבו במלחמה ההיא.
את הקונפליקט על הרקע המעמדי, ניתן לראות בבסיסן של המחזות שהוצגו בתקופה ההיא, בין היתר גם במחזה קזבלן, כמו מחזות אחרים שהועלו על הבימות באותה התקופה (הנדלזלץ, 2012).
במרכז הסיפור שכאמור מציג את חייהם של תושבי שיכון רעוע ביפו בשנות ה-50 של המאה הקודמת הנלחמים נגד גזרת השלטון להרוס את השכונה, ניצב 'קזבלן', עולה ממרוקו המנהיג חבורת בריונים יפואית. קזבלן מאוהב ברחל, בתו של ראש השיכון- פלדמן, עולה מפולין שאינו מסכים שבתו תתראה עם קזבלן ותנהל איתו מערכת יחסים רומנטית, בעיקר בגלל המוניטין של קזבלן כפושע חסר תרבות. בשלב מסוים בעלילה מואשם קזבלן בגניבה, אולם מהר מאוד הופך קזבלן תוך מאבק בהוכחת חפותו ממנהיג כנופיית "פושטקים" המואשם בגניבה למנהיג המאבק הצודק, עברו הצבאי מתגלה והוא הופך לגיבור מקומי וזוכה באהבת כולם, כולל ברכת הוריה האשכנזים של רחל.
המחזה המקורי קזבלן, הופיע ללא שירים, אולם רק בשנת 1966, הפך מחזה "קזבלן" למחזמר, בהובלתו של גיורא גודיק, אשר עיבד את מחזהו של מוסינזון למחזמר. את הפזמונים למחזמר כתבו דן אלמגור, עמוס אטינגר וחיים חפר ואת המוזיקה הלחין דובי זלצר. בתפקיד הראשי אגב, הופיע הכוכב העולה בוגר להקת הנחל יהורם גאון, שבהמשך לקח חלק בעיבוד הקולנועי למחזה.
באשר לקונפליקט העדתי, הרי שהמחזה קזבלן, היה המחזה הראשון בתיאטרון הישראלי שהגיבור שלו היה עולה חדש, בן עדות המזרח. אמנם גם קודם לכן ניתן היה לראות מדי פעם על בימת התיאטרון העברי דמות הדוברת בהיגוי מזרחי, אולם תמיד היו אלה דמויות משניות, שנועדו להוסיף צבע או הומור למחזות: מצחצח נעליים תימני, רוכל כורדי משכונות ירושלים או מצפת, או פועל צפון-אפריקני. במחזה של מוסינזון, הפך הצעיר הצפון אפריקני לגיבור הראשי, ובמקום לספק להצגה נופך פולקלוריסטי, השמיע במלים בוטות את "האני מאמין" הכואב שלו, שעמד במרכזה של העלילה המלודרמטית (מתוך דברי דן אלמגור, 1979).
הסטריאוטיפיזציה של המערכת התרבותית בשנות החמישים של המאה הקודמת, תיארה את יוצאי ארצות ערב ("המזרחיים"), כמנוונים מבחינה גופנית, מלוכלכים, סובלים ממחלות תורשתיות, מעוני ודלות כרונית, מנחיתות מוסרית ומאימפוטנציה רוחנית ודתיות חשוכה (פירר, 1985; מתוך: בלום, 2003). מאמרים בעיתונות המקומית ומחזות שונים בין היתר גם אלו של מוסינזון, הציגו את המזרחיים ככאלו המשתייכים לעולם "אפל", סוטה וחסר מוסר. מכות ושליפת סכינים, משחקי קלפים והימורים, שתייה לשכרה וזנות, זוהמה, פריצות מינית וגניבות, היו המאפיינים העיקריים באופן שבו נתפסו כאמור המזרחיים, בייחוד עולי צפון אפריקה (צמאת, 1997; מתוך: בלום, 2003).
בחלקה הראשון, סוקרת העבודה את השסע העדתי בישראל, תוך חיבורו של השסע לתאטרון דרך המחזה 'קזבלן' שהפך כאמור ברבות השנים לסרט ואף למחזמר מצליח. בחלקה השני, עוסקת העבודה בניתוח המחזה עצמו, בין היתר את ההתכוונות, הטקסט וההתקבלות.