חובת הדיווח על התעללות בקטינים וחסרי ישע במסגרת חוק לא תעמוד על דם רעך

חובת הדיווח על התעללות בקטינים וחסרי ישע במסגרת חוק "לא תעמוד על דם רעך"

 
תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. רקע תיאורטי 3
2.1. התעללות בקטינים – חקיקה ופסיקה 3
2.2. התעללות בקטינים – שכיחות והיקף 6
2.3. השינוי בהתנהגות הציבור לאור החקיקה "לא תעמוד על דם רעך" 7
2.4. אכיפת חובת הדיווח על התעללות בקטינים וחסרי ישע 8
2.5. חובת הזהירות וחובת הדיווח 10
2.6. השוואה לדין זר ולמשפט העברי 12
2.7. השלכות משפטיות של אכיפת חובת הדיווח על התעללות בקטינים 14
2.8. המלצות 17
3. סיכום ומסקנות 18
4. ביבליוגרפיה 19

1. מבוא
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, התקבל בכנסת תיקון מס' 26 לחוק העונשין, המוכר גם כ"חוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע". במסגרת התיקון נחקק גם סעיף 368ד לחוק העונשים הקובע חובת דיווח לרשויות באותם מקרים שבהם עולה החשד לפגיעה ולהתעללות בקטינים ובחסרי ישע. נקודת המפנה המרכזית שגרמה לחברה הישראלית להיות מודעת באשר להתעללות בילדים וחסרי ישע הייתה בעקבות מותה של ילדה בת שלוש שהייתה נתונה להתעללות ממושכת, קשה ואכזרית בביתה מצד דודה, התעללות אשר גרמה לה לחבלות קשות ובהמשך גם לאשפוז בבית חולים, שממנו כאמור היא נפטרה לאחר מספר חודשים. האירוע העלה לא רק את סוגיית ההתעללות בילדים אל סדר היום הציבורי, אלא גם העובדה שהיו גורמים רבים שידעו שהילדה סובלת מהתעללות אך לא דיווחו למשטרה ובכך לא מנעו את מותה.
תיקון מס' 26 שנכנס לתוקפו בתחילת שנות התשעים, הוביל לשינוי בגישת המחוקק ובית המשפט באשר לאחריות של הציבור כולו ולא רק אנשי המקצוע, באשר לחובת הדיווח במקרים שבהם קיים חשד להתעללות או לפגיעה בילדים או חסרי ישע.
בחינה של פסקי דין שונים שהתקבלו במהלך שני העשורים האחרונים מצביעים על כך, שבית המשפט כמעט ולא הרשיעה על הפרת חובת הדיווח, למעט מקרים מאוד ספורים, בין היתר לאור הפניות הרבות אל ועדת הפטור שיכולה ל"הלבין" את אי-הדיווח מטענות שונות. מהנתונים עולה, שמידי שנה נפתחים כ-10,000 תיקים פלילים בגין התעללות בילדים שמקורם בדיווחים של הרשויות, אולם ברור כי המצב הרבה יותר חמור וכי מקרים רבים עדיין אינם נחשפים. גם חקיקת חוק "לא תעמוד על דם רעך" שמטרתו היא להוות תחליף למה שמכונה "השומרוני הטוב" והמחייב סיוע לאדם במצוקה, לא הוביל לשינוי תפיסתי בציבור וגם לא לתוצאה בהיבט המשפטי.
עבודה זו בודקת, האם קיימת זיקה בין חובת הזהירות לבין חובת "השומרוני הטוב", בנוגע לקטינים וחסרי ישע, ולבדוק האם חובת הדיווח, במתכונת הנוכחית שלה, מגשימה את תכליתה, האם חובה זו נאכפת והאם היא ניתנת בכלל לאכיפה או שמא אותה חובת דיווח אינה אלא טקסט כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל וזאת בהשוואה לארצות הברית.