רצח על רקע כבוד המשפחה – כיצד עבירת הרצח על רקע חילול כבוד המשפחה באה לידי ביטוי בפן הסוציולוגי והמשפטי?

רצח על רקע כבוד המשפחה

תוכן עניינים

1. מבוא 2
2. סקירת ספרות 5
2.1. נשים מוסלמיות, מעמד ופמיניזם 5
2.2. הפגיעה ב'כבוד המשפחה' 7
2.3. על כבוד האדם 10
2.4. עבירת רצח בדין הישראלי 11
2.5. הגנה תרבותית לאחריות פלילית 13
2.6. תפיסת בית המשפט את הרצח כפגיעה בכבוד המשפחה 16
3. סיכום 21
4. ביבליוגרפיה 23

1. מבוא
אחת התופעות החמורות והמדאיגות ביותר שמאפיינות את המגזר הערבי בישראל, היא תופעת רציחתן של נשים על רקע של "חילול כבוד המשפחה". מידי שנה, נרצחות בישראל בממוצע כ-21 נשים, מהן כשני שלישים הן נשים ערביות, כולן על רק של פגיעה בכבוד המשפחה.
הנורמות החברתיות לצד המסורת והתרבות, מגבילות את ניידותה של האישה הערבית ואף אוסרות עליה אינטראקציה עם גברים אחרים שאינם חלק מהמעגל המשפחתי. איסור זה מאלץ את האישה להישאר קשורה וקרובה פיזית לבית ובכך מתקיים עליה פיקוח גברי הדוק. עוצמתן של הנורמות הללו מסייעות במידה רבה לשלוט באישה ולבודד אותה והן מופעלות בעזרת רשת של קרובי משפחה אשר מקבלים לגיטימציה לכך, תוך שהם מסתמכים כאמור על הקוד המסורתי של "כבוד המשפחה".
הרצח על "כבוד המשפחה", הוא כאמור אחד הביטויים הבולטים והחמורים ביותר לאלימות נגד נשים בכלל ובחברה הערבית בפרט על אף האיסור הדתי של רצח. מידי שנה נרצחות נשים נשואות ורווקות על ידי בני ובנות משפחותיהן בטענה כי אלו גרמו לחילול כבוד המשפחה. עבירה או חשד לעבירה על כללי ההתנהגות הפטריארכליים נחשבים כגורמים להרס שמה הטוב של המשפחה, ומצדיקים על פי תפיסה זו את הענשת האישה במגוון דרכים, החל בכליאתה בבית, הכאתה והשפלתה, ועד לרציחתה. התפיסה הזו שמושרשת בתרבות ובחברה הערבית, המפעילה לחץ על המשפחה שזו תנקה את שמה הטוב, למעשה מאשרת בדיעבד את המעשים המכוערים הללו והיא אף מזכה את הרוצח ומציגה אותו כקורבן, תוך שהיא מסבכת את הבעיה עוד יותר. יתר על כן, במקרים רבים מתקיים שיתוף פעולה בין בני משפחה שונים לבין הרוצח על מנת שאלו יוכלו לשמר את המשטר הפטריארכלי השולט, דבר המשפיע אף על המערכת המשפטית. כאשר נדרש בית המשפט לעסוק בסוגיות של רצח על רקע "כבוד המשפחה", לעיתים נוטים השופטים להדגיש את התפיסה לפיה מדובר ברצח על עניין משפחתי ואילו הרוצח הוא בעצם הקורבן של המסורת והתרבות הערבית.
בפסק הדין בעניין אזברגה , שבו הורשע אזברגה בהריגה על רקע סכסוך אלים בין משפחות בדואיות, קבעו השופטים: "לעניין הטענה כי מדובר במעשה התואם את מסורת נקמת הדם הנהוגה בעדה הבדואית, קבע בית המשפט המחוזי כי מדינה מתוקנת איננה יכולה להרשות לעצמה קיומן של מסורות עדתיות אלימות כגון דא, וחובה עליה לפעול למיגורן, על כן אין מקום לקבל קו טיעון זה".
בדין הישראלי, מוגדרת עבירת הרצח בסעיף 300 לחוק העונשין שבגינה ניתן לגזור על נאשם שהורשע ברצח עונש של מאסר עולם. בית המשפט קבע בעבר, כי ההחלטה להמית, שהיא אחד המרכיבים הנדרשים לשם הוכחת היסוד הנפשי של כוונה תחילה, מחייבת כי אצל מבצע הרצח תתקיים כוונה, כלומר, כוונה שתבוא לידי ביטוי בשני מישורים במקביל: המישור השכלי והמישור הרגשי. באופן כללי, קבע המחוקק שלושה מרכיבים מצטברים הנדרשים לשם הוכחת היסוד הנפשי של כוונה תחילה: הכנה, היעדר קינטור וקיומה של החלטה להמית. באשר לקינטור, על פי תפיסת בית המשפט, את הקינטור יש להוכיח אם הוא אירוע חיצוני-פרובוקטיבי המתרחש בסמוך למעשה ההמתה, והאם מדובר באירוע שהוא בעל עוצמה כזו, שהיה בה כדי לשלול מהנאשם את כוח השליטה העצמית שלו, ואת יכולתו להבין את התוצאה האפשרית של תגובתו. היסוד הסובייקטיבי בקינטור עוסק בשאלה האם ההתנהגות המקנטרת או המתגרה של הקורבן אכן היא זו שהשפיעה בפועל על הנאשם עד כדי לגרום לו לאיבוד שליטתו העצמית. באשר ליסוד האובייקטיבי בקינטור הרי שפה מדובר בשאלה, האם אדם מן היישוב, היה נתון במצב הקונקרטי, עשוי היה לאבד את שליטתו העצמית ולהגיב בדרך בה הגיב הנאשם. המכשול המעשי העומד בפני מרבית הניסיונות לשלב שיקולים תרבותיים בתוך דוקטרינות קיימות בעיקר בכל הנוגע לאחריות פלילית, נעוץ בעובדה, שחלק ניכר מהדוקטרינות הללו מגלמות בתוכן סטנדרטים אובייקטיביים של סבירות – כך למשל הגנת הקנטור, שכאמור מותנית בכך שאדם סביר היה מקונטר בנסיבות העניין גם הוא ולכן הגיע כפי שהגיב
אחת השאלות המרכזיות שעבודה זו עוסקת בהן, היא כיצד תופס בית המשפט את ההגנה התרבותית שרבים מחברים לרצח על חילול כבוד המשפחה. במהלך השנים, נדרשו בתי המשפט לעסוק בסוגיות של רצח על רקע כבוד המשפחה, כאשר הגישה של בית המשפט הייתה נחרצת ומחמירה. כך למשל בפסק הדין בעניין פלוני קבעו השופטים: "רצח על רקע של "נקמת דם" ורצח על רקע "כבוד המשפחה" הם מנהגים שחברה מודרנית ומתוקנת מוקיעה, וסופם במאסר עולם".
שאלה נוספת עוסקת בסוגיית זכויות אדם והאם רצח על רקע כבוד המשחה אכן נחשב כעבירה על חוקי יסוד כמו כבוד האדם. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , מעגן את הערך החוקתי של כבוד האדם, תוך שהוא מסדיר את ההגנה על כמה זכויות חוקתיות ובהן: הזכות לחירות אישית, הזכות לפרטיות, הזכות לשם טוב, הזכות לקניין והזכות לחיים ולשלמות הגוף כבוד האדם המעוגן בחוק היסוד, מתפקד "כזכות מנחה", שמקבלת לעיתים פרשנות מרחיבה הכוללת זכויות חוקתיות שלא זכו לאזכור מפורש בחוקי היסוד, אולם היא גם לעיתים מקבלת פרשנות מצמצמת בנושאים מסוימים, כך שלדעת רבים, יש לתת לערך כבוד האדם פרשנות ברורה ולקבוע את תחום ההגנה שהוא מעניק.
בפרק הראשון, סוקרת העבודה מושגים מרכזיים בתחום הפמיניזם, מעמד של נשים בכלל ונשים מוסלמיות בפרט. הפרט מציג את התפיסות והתיאוריות השונות תוך שהוא מקשר בין מצבן ומעמדן של הנשים המוסלמיות לרעיון של הפמיניזם.
בפרק השני, סוקרת העבודה את התפיסה סביב "כבוד המשפחה", תוך ניסיון להבין את ההיבט המסורתי והתרבותי מאחורי תפיסה זו.
בפרק השלישי, סוקרת העבודה את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך מבט על זכויות אדם במדינות נוספות והמשמעות של 'כבוד האדם' בדין הישראלי.
בפרק הרביעי, סוקרת העבודה את סעיף 300 לחוק העונשין העוסק ברצח. בנוסף סוקר הפרק את שלושת המרכיבים המצטברים הנדרשים לשם הוכחת היסוד הנפשי של כוונה תחילה: הכנה, היעדר קינטור וקיומה של החלטה להמית.
בפרק החמישי, סוקרת העבודה את יסוד ההגנה התרבותית לאחריות פלילית, תוך הצגת גישות תיאורטיות שונות כמו גם תפיסות מהפסיקה והדין הישראלי.
בפרק השישי, סוקרת העבודה את תפיסת בית המשפט את הרצח כפגיעה בכבוד המשפחה, תוך הצגת פסקי דין מובילים בתחום.