מוסר ועסקים: ניתוח דילמות אתיות בתעשיית התרופות הפסיכותרפיות

דילמות אתיות בתעשיית התרופות הפסיכותרפיות

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק 1 – ביקורת 4
פרק 2 – תיאוריה 8
פרק 3 – יישום 10
סיכום 12
רשימה ביבליוגרפית 14

מבוא
שיווק תרופות מרשם, הוביל בשנים האחרונות, שיח ער וביקורתי בנוגע לאחריות החברות והמשמעויות הנובעות מעידוד השימוש בתרופות, בעיקר כאשר מדובר בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון ו/או חרדה (Park and Grow, 2008). חברות תרופות ופארמה רבות, השתמשו בעשורים האחרונים, בחברות שיווק רבות, על מנת להחדיר מוצרים רבים לבתים, תוך שהן משקיעות מיליארדי דולרים בשנה, על מנת להגיע לאותם הצרכנים (McLean, 2001; In: Parker and Pettijohn, 2003).
השיווק הישיר לצרכנים (DTC), הפך לאחד מדרכי השיווק הנפוצות והמקובלות ביותר בתחום השיווק באופן כללי, כאשר היקפי הפרסום עומדים על מיליארדי דולרים בשנה (Davis, 2000; Morgan and Levy, 1998; Blankenhorn et al., 2001; In: Park and Grow, 2008). בתוך אותה מערכת שיווק ענפה, החלו חברות ויצרנים רבים, לפרסם ולשווק גם תרופות, בין היתר גם תרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון ו/או חרדה. יחד עם זאת, כמעט מידי יום, אנו נתקלים באחד מאמצעי המדיה השונים, על בעיות אתיות או מוסריות הקשורות לעולם העסקי (Sillup and Porth, 2008), לחברות המייצרות מוצרים הפוגעים בסביבה, משלמות שכר רעב לעובדים במדינות עולם שלישי ואף עורכות ניסויים בבעלי חיים או בבני אדם כאשר מדובר בחברות תרופות או פארמה.
בחרתי בנושא זה מכיוון שבעידן של היום ניתן לראות שימוש מופרז בתרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון ו/או חרדה. נכון להיום, בעיות הסתגלות למצבים מסוימים בחיי היומיום כגון מתח, חרדה, נדודי שינה, דיכאון הפכו ל"מחלות" שחייבים לטפל בהן באמצעות תרופות, למרות שאת הבעיות הללו אפשר ברוב המקרים לפתור באמצעות שינויים פשוטים באורח החיים. תרופות פסיכיאטריות לא תמיד מסופקות לאלה שבאמת זקוקים להם. השימוש המופרז והבנאלי בתרופות אלו נגרם בעיקר בגלל קידום אגרסיבי של תעשיית התרופות באמצעות אסטרטגיות שונות. במאמר, אסקור את הבעיה המורכבת מזווית האתיקה העסקית.
שאלת המחקר: האם הנגשתן של תרופות פסיכיאטריות נוגדות דיכאון ו/או חרדה, הופכת את חברות התרופות והפארמה לחברות לא מוסריות בעצם הפכית הפרטים בחרה תלויים בתרופות אלו על מנת לנהל אורח חיים תקין ובריא?
ראשית אדון בשוק כתחליף מוסר- בהנחה שהאדם הוא חופשי ורציונאלי הרודף אחר טובתו העצמית בלבד ויש לו זכות קניין על רכושו כלומר, יש לו בעלות פרטית שהינה זכות בסיסית העומדת ביסוד הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הליברלית. על כן, תופעת הצריכה המופרזת של תרופות אלו והיד החופשית הכרוכה בשימוש בה, מבטלת את זכות הקניין של תעשיית התרופות הפסיכותרפיות.
מכאן, אדון במגבלות השיקול הכלכלי ועל "לא הכל קניין פרטי", בניגוד לחזון היד הנעלמה. שנית, אדון בחוק כתחליף מוסר – מגבלות החקיקה (החוק מגיב באיחור) ועל מגבלות האכיפה (החוק כאצטלה). שלישית, אדון בסביבה החברתית כתחליף מוסר.